פסק-דין בתיק ת"א 1125-08

רקע

1.   לפניי תביעה בגין נזקי גוף לפי עוולת הרשלנות בפקודת הנזיקין בשל תאונת עבודה שבה נפגע מעקל בעת שהגיע לביתו של חייב לצורך דרישת תשלום עבור חוב לעיריית פתח תקווה.

2.    לטענת התובע, הינו יליד 26.5.1983, עבד אצל הנתבעת במועד הרלוונטי לכתב התביעה. הנתבע 1 (להלן: " הנתבע") הינו תושב תל-אביב אשר הוצא נגדו צו עיקול מטעם נתבעת 2 (להלן: " הנתבעת"). הנתבעת הינה חברה העוסקת במימוש הוצאה לפועל וצווי בית-משפט אשר העסיקה את התובע בתקופה הרלוונטית. לטענת התובע, הוא נפגע בתאונת עבודה בעת עבודתו בשירות הנתבעת עקב רשלנות הנתבעת. התובע עבד כמוציא לפועל בשירות הנתבעת. ביום 27.4.06 נשלח התובע ע"י הנתבעת לבצוע צו עיקול בבית חייב בתל-אביב. במהלך ביצוע הסבר העיקול לחייב, התובע הותקף והוכה על-ידי החייב, ונפל ממדרגות הבניין (להלן: " התאונה"). עקב כך נפגע התובע בצורה חמורה בקרסול ימין ונגרמו לו שבר וחתכים עמוקים באצבע יד ימין. כתוצאה מכך סבל התובע משבר מרוסק בקרסול ימין, ומכאבים בכף רגל ימין וחתך באצבע יד ימין.

3.   לטענת התובע, הנתבע אחראי באחריות מלאה לאירוע התאונה, ואף הוגש נגדו כתב אישום בגין התקיפה. הנתבעת התרשלה בכך שלא דאגה ללווי משטרתי, לא מסרה לתובע הדרכה מספקת, ולא הזהירה את התובע מפני הסכנות הכרוכות בעבודה, וכן אחראית כלפיו באחריות שילוחית. עוד טען התובע להפרת חובה חקוקה בשל הפרת תקנות הבטיחות בעבודה.

4.   בגין התאונה פנה התובע למוסד לביטול לאומי (להלן: " המל"ל") והתאונה הוכרה כתאונת עבודה. התובע נבדק ע"י ועדה רפואית מטעם המל"ל אשר קבעה כי הוא סובל מנכות זמנית בשיעור של 100% מיום 27.4.06 ועד ליום 30.4.07, ובשיעור של 10% לצמיתות.

5.    הנתבע הגיש כתב הגנה מטעמו. במסגרתו הכחיש שתקף את התובע. לטענת הנתבע הינו בן 64, נכה סיעודי, בעל נכות של 100% וסובל מאירוע לבבי מזה 12 שנה. זאת לעומת התובע שהינו אדם צעיר בן 23 וחסון, ואשר נלווה אליו מעקל נוסף. לטענת הנתבע ביום קרות האירוע, שהה הנתבע בבית גרושתו, והמעקלים דרשו בתוקף לעקל רכוש ששייך לגרושה בביתה, בגין חוב של הנתבע. הנתבע ניסה להסביר כי אינו מתגורר בפועל במקום והחפצים אינם שייכים לו, אך המעקלים התעלמו ממנו ומדרישתו שלא לבצע את העיקול. לדבריו התובע והמעקל הנוסף פעלו באטימות לב וברשלנות. הנתבע הכחיש את אחריותו לתאונה. לדבריו, נוהל נגדו הליך פלילי בגין תקיפת התובע והוא נאלץ להסכים להסדר טיעון. לדבריו, במצבו הבריאותי הלקוי לא היה יכול לגרום שום נזק לנתבע. לדבריו, בעת יציאת המעקלים מהבית מעד התובע במדרגות ונפגע ברגלו. הנתבע הפנה לדוח רפואי מבית-החולים אסף הרופא מיום 2.4.06 שם נרשם כי התובע נקע את רגלו הימנית בעת נפילה ממדרגות ללא שום אזכור של תקיפה.

6.    הנתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה. לטענת הנתבעת דין התביעה נגדה להידחות שכן בנסיבות העניין אין לייחס לה שום רשלנות או אחריות לתאונה. הנתבעת נהגה בהתאם למקובל ולהוראות החוק בכל הקשור לביצוע העבודה, ואין להטיל שום חבות על הנתבעת. בנוסף טענה הנתבעת כי התובע תרם תרומה מכרעת המגעת עד כדי 100% לאירוע.

7.   לאחר התאונה פנה התובע למשטרת ישראל והגיש תלונה. בעקבות התלונה הוגש כתב אישום נגד הנתבע בגין גרימת חבלה לתובע. הנתבע הודה במסגרת ההליך המשפטי שנוהל נגדו, ועונשו נגזר. הנתבע עתר להביא ראיות לסתור את האמור בפסק-הדין הפלילי בעניינו וזאת בשים לב לסעיף 42 א' ו- ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, ובהתאם לכך ניתנה לו רשות לסתור את ממצאי פסק-הדין הפלילי בעניינו.

העדויות

8.    התובע הצהיר על העובדות האמורות לעיל, ואף העיד עליהן. לדברי התובע, הוא היה בן 23 ביום התאונה. ביום 27.4.06 נשלח על-ידי מעסיקו והבעלים של הנתבעת, מר ברוך בוטביקה (להלן: " בוטביקה"), לביצוע צו עיקול בבית חייב בתל-אביב. בוטביקה שלח אותו ביחד עם עובד נוסף, מר אייל אלפסי (להלן: " אלפסי") לביצוע צו עיקול. הצו לא היה חתום על-ידי גובה המס ולא על-ידי המשטרה כמקובל. בוטביקה אף לא דאג לליווי שוטר. במהלך ביצוע העיקול הותקף והוכה על-ידי הנתבע, ועקב כך נפל ממדרגות הבניין, וכתוצאה מכך נגרמו נזקיו.

9.   התובע העיד בבית-המשפט. לדבריו, היה בן 23 במועד התאונה, היה ספורטאי, והגיע לעיקול עם צו שאינו חתום וללא הכשרה (עמ' 7, ש' 24-26). הנתבע רץ לחדר, "העיף אותם", הם אמרו לנתבע שהם הולכים, קמו ויצאו. הנתבע כנראה הביא סכין (עמ' 8, ש' 1). כאשר התובע יצא מהדלת, הנתבע דחף אותו, והתובע נפל במדרגות עד לסוף המדרגות בין הקומות, ואז הנתבע  רכן מעליו וניסה לדקור אותו (עמ' 8, ש' 1-3). לדבריו, הנתבע החזיק בסכין או דוקרן ורכן מעליו (עמ' 8, ש' 11-12). אלפסי ניסע להפריד, וכשראה את הסכין ניסה למשוך את הנתבע (עמ' 8, ש' 14). לדבריו, ברח מדירת הנתבע, וכשהחל לרדת במדרגות, הנתבע דחף אותו (עמ' 8, ש' 22). לדברי התובע, היום הנתבע חולה, אך לעימות ביניהם במשטרה הגיע על קטנוע (עמ' 8, ש' 29). לדבריו, אלפסי יצא ראשון, והתובע אחריו, לכן הנתבע הספיק לדחוף אותו, ולא את אלפסי (עמ' 10, ש' 15). לשאלות הנתבעת השיב התובע כי הגיע למקום עם צו עיקול מעיריית פתח-תקווה, חתום על-ידי פקיד גבייה (עמ' 11, ש' 3-11). הוא עבד אצל הנתבעת כחודשיים בלבד (עמ' 11, ש' 13). לפני המקרה הזה לא ביצע הוצאת מיטלטלין מדירה, משום שאנשים שילמו (עמ' 11, ש' 20). התובע הוסיף שהנתבע אף "העיף" לאלפסי את המשקפים (עמ' 13, ש' 26). לדבריו, לאחר שהנתבע דחף אותו במדרגות הוא נפל והחליק (עמ' 14 , ש' 14). לאחר האירוע אלפסי חזר לדירה לקחת את הטלפונים שלהם, והנתבע הוציא לו אותם (עמ' 15, ש' 1-4). בנוגע למסמך הרפואי שבו נרשם שהוא נפל במדרגות, ציין התובע כי מדובר במסמך מאוחר מיום 8.6.06 (עמ' 15, ש' 22).

10.  בנוגע לנזק העיד התובע כי הוא עובד היום בחברה אחרת, מרוויח כ- 7,000 ש"ח נטו, וכ- 10,000-11,000 ש"ח ברוטו (עמ' 15, ש' 7-10). עד היום מצוי בורג ברגלו (עמ' 15, ש' 16). הטיפולים שקיבל נכללים בסל הבריאות. הוא לא צירף קבלות על נסיעות (עמ' 15, ש' 28). היה לאחר התאונה באי-כושר מלא במשך שנה (עמ' 15, ש' 31-32).

11.  מטעם התובע הוגש תצהירו של מר אייל אלפסי. אלפסי העיד כי עבד עם התובע אצל הנתבעת. במסגרת עבודתו בחברה עבד בביצוע צווים של בית משפט ושל עיריית פתח-תקווה. לפני ביצוע הצווים היו דואגים להחתים את המשטרה ואת לשכת ההוצאה לפועל על הצווים. כמו-כן, בעת ביצוע הצווים היה מתלווה אליהם שוטר וכן אדם נוסף. ביום 27.4.06 נשלח על-ידי הבעלים של החברה מר בוטביקה לביצוע צו עיקול בבית חייב בתל-אביב, ביחד עם התובע. הצו שנמסר להם לא היה חתום על-ידי גובה מס ולא ע"י המשטרה כמקובל. כמו-כן, בוטביקה שלח אותם לבצע את הצו ללא שוטר מלווה מאחר והעניין היה דחוף לו. אלפסי העיד כי הוא והתובע לא קיבלו שום הכשרה או הדרכה מוקדמת כיצד לנהוג במקרה דומה. הוא והתובע הגיעו לבדם לבית החייב בתל-אביב, עם צו שלא היה חתום, וללא שוטר מלווה. הם הסבירו לנתבע את מטרם בואם, והוא הכניס אותם לביתו. כאשר החייב ראה כי הגיעו ללא שוטר והצו לא היה חתום, סבר כי הם "עובדים עליו" והחל לתקוף אותם. לפתע הנתבע רץ לחדר השינה, חזר אליהם עם סכין ורדף אחריהם בחדר המדרגות. הנתבע החל לתקוף את התובע וניסה לדקור אותו, ובזמן שהתובע ניסה להימלט, בעט בו ועקב כך התובע נפל במדרגות הבניין. הנתבע המשיך לתקוף את התובע, היכה אותו באגרופים וניסה לדקור אותו. התובע נחתך בידו ודם ניגר ממנה.

12.  אלפסי העיד בבית-המשפט. לדבריו, הגיע למקום ביחד עם התובע, וזאת על-פי הצו. הנתבע הכניס אותם, הם שוחחו. בשלב מסוים הנתבע התעצבן, ואז הם אמרו לנתבע שהם הולכים. אלפסי הספיק לצאת מהבית, והנתבע דחף את התובע (עמ' 16, ש' 17). אלפסי הבהיר כי בתוך הבית התנהל ויכוח בין הנתבע לבן התובע, כשהנתבע ניסה לתקוף אותם בידיים. לדבריו, המשקפיים שלו נשברו בחדר המדרגות (עמ' 16, ש' 28-29). התובע והנתבע התעמתו, ואלפסי עמד ביניהם ואז הנתבע רץ לחדר (עמ' 17, ש' 1-4). אלפסי העיד כי הוא ראה את הנתבע דוחף את התובע (עמ' 17, ש' 16-17). לנתבע היה חפץ כלשהו ביד, ולאחר שהתובע נפל, הנתבע ניסה לדקור אותו, בדיעבד ראו שזו סכין (עמ' 17, ש' 25-32). לדברי אלפסי, באותו מועד הנתבע לא היה חולה, בניגוד למצבו היום (עמ' 18, ש' 1-3). לאחר שהכל נרגע, הנתבע התנצל מספר פעמים, ואז אלפסי חזר לקחת את הטלפונים (עמ' 18, ש' 17-19).

13.  בתשובה לשאלות הנתבעת השיב אלפסי כי הוא עבד אצל הנתבעת במשך שנתיים (עמ' 19, ש' 11-12). לדבריו לא עבר שום הכשרה (עמ' 18-23). בפעמים הראשונות שיצא לבצע עיקולים, היה מלווה אותו ראש צוות אחר (עמ' 19, ש' 24-25), אך לא עבר שום קורס או הכשרה (עמ' 19, ש' 27). לדבריו, ברוב העיקולים היה נוכח שוטר (עמ' 19, ש' 32-33). לדבריו, "בצווים התנגדותיים" צריך שוטר (עמ' 20, ש' 9-10). אל הנתבע הם הגיעו בפעם הראשונה (עמ' 20, ש' 11-12). לדבריו, כאשר יש התנגדות, עוזבים את המקום ואז מזמינים משטרה (עמ' 21, ש' 19-22). אלפסי אישר שהצו חתום על ידי הממונה על הגבייה בעירייה (עמ' 22, ש' 1). אלפסי אישר שכאשר מגיעים ללא שוטר, אין צורך בחתימת שוטר (עמ' 22, ש' 15-16).

14.  הנתבע הגיש תצהיר מטעמו בבקשה לסתור את האמור בפסק-הדין שניתן בעניינו. לדבריו, הגיע להסדר טיעון מבלי שהדברים הובנו על-ידו, ועקב מצב בריאותו הלקוי, והוא נתבקש להודות בעובדות חרף העובדה שלא ביצע את המעשים. לדבריו לא תקף את התובע ולא גרם לו חבלה. לא הבין את פרטי הסדר הטיעון.

15.  כמו-כן, הגיש הנתבע תצהיר מטעמו לגוף התביעה, ובמסגרתו טען כי הוא בן 66, נכה סיעודי, בעל 100% נכות. לדבריו, ביום האירוע הגיע לבית גרושתו, ושם התובע ומעקל נוסף הגיעו לבצע עיקול של רכוש שלו בדירת גרושתו. הוא הסביר למעקלים שהבית אינו שלו. הוא ניסה להסביר למעקלים שהרכוש אינו שלו, אך הם התעלמו מדבריו. התובע דיבר עם עורך דינו לגבי החוב, והמשיך לאיים עליו לשלם את הקנס. הוא הסביר שאין לו כסף והציג מסמכים. התובע אחז בחולצתו תוך שהוא מאיים עליו, הוא ניסה להשתחרר מאחיזתו ופתח בצעקות, הוא הלך לחדר כדי להתחמק מהם, ותוך כדי כך קילל וצעק. נוכח צעקותיו המעקלים שעמדו ליד דלת הכניסה ברחו מהבית, וכנראה בזמן בריחתם נפל התובע. הוא ראה את התובע שרוע על הרצפה למטה. לא היה כל עימות בינו לבין התובע. הנתבע מסר שלא דחף את התובע, אלא התובע נפל במדרגות תוך כדי יציאתו מהבית או שהמעקל השני דחף אותו תוך כדי בריחתם. לא תקף את התובע בסכין, לא דקר אותו, ולא בעט בו או נתן לו אגרופים.

16.  הנתבע העיד בבית-המשפט. לדברי הנתבע מצבו הבריאותי אינו שפיר, והוא עבר אירועים לפני שש שנים בטרם המקרה הנוגע לתביעה (עמ' 24, ש' 19-26). מצבו היום גרוע יותר ממצבו במועד הרלוונטי לתביעה (עמ' 24, ש' 27-28). לטענת הנתבע, התובע תפס בחולצתו (עמ' 25, ש' 6). לדבריו, לאחר מכן נוהל נגדו תיק פלילי, נוהלו הוכחות, ועורכת-הדין שלו אמרה לו שיודה בהסדר טיעון (עמ' 25, ש' 17-18). הנתבע הכחיש שדחף את התובע (עמ' 26, ש' 7-9). לדבריו, כאשר הלך לחדר, הביא מקל ואז הם ברחו, הנתבע צעק ואז התובע נפל. התובע ברח מהצעקות שלו (עמ' 26, ש' 11). כשהתובע נפל, היה הנתבע ליד הדלת, והנתבע ראה אותו מועד ונופל (עמ' 26, ש' 27-30). הנתבע לא ראה מי מבין שני המעקלים יצא ראשון (עמ' 12-13). בשנת 2006 היה לו רישיון לקטנוע (עמ' 27, ש' 26-27).

17.  מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של ברוך בוטביקה. בוטביקה הצהיר כי במועד הרלוונטי לתאונה שימש כמנהל בנתבעת. התובע נשלח לביצוע עיקול אצל החייב בתפקיד מלווה עם ראש הצוות, אלפסי. התובע עבר הדרכה מתאימה בטרם הועסק בתפקידו, ונהלי העבודה היו ברורים לו היטב. על-פי חוק ההוצל"פ והתקנות אין חובה לבצע פעולות עיקול בלווי שוטר, ולצורך הזהירות הונחו המעקלים באופן הברור ביותר, כי במקרה בו נשקפת סכנה עליהם לעזוב את המקום ולחזור עם שוטר. מעיון במסמכי חדר המיון נרשם מפי התובע כי התובע נקע את רגלו הימנית בעת נפילה במדרגות, ולא העלה התובע שום טענה לדחיפה או תקיפה.